_edi.png)
מאת: חנן ריינר
אני לא זוכר מתי זה קרה שצירוף המילים "לבנות נדנדה" הושמע בבית הספר על-ידי דניאל צדיקוב (תלמיד) ועדי (חבר צוות). ככל שהימים חלפו, אפשר היה לראות את השניים (לעיתים עם תלמידים נוספים) יושבים, מתכננים, מחשבים את כמות העץ הנדרשת ופעולות היערכות נוספות שמתבקשות. מתכננים, מתמחרים ומגישים לאסיפה בקשת תקציב.
העצים הגיעו ואז עברו לשלב ממושך שכלל בדיקה חוזרת של התכנון וחיתוכים רבים כדי להכין את העצים לצביעה ולהרכבה.
מודדים, מנסרים (בעזרת מסור מקצועי מיוחד שנרכש לטובת העניין), צובעים בלכה. תלמידות ותלמידים עוברים, רואים, מסתקרנים, שואלים, חלקם מעוניין להצטרף ולעזור. לעדי יד עדינה ומקצועית והוא מקפיד על צביעת לכה מדויקת. מי מהתלמידות/ים שביקשו לעזור בצביעה קיבלו ממנו הדרכה קצרה ונרתמו למלאכה. עדי מסתכל שהצביעה איכותית, מסביר, מנחה ואנחנו לומדים להכיר כישרונות נוספים בתלמידים.
ואז מגיע הרגע. הכל נוסר ונצבע. עוברים להרכבה שגם היא כשלעצמה עבודה מורכבת. תלמידים עוברים ומסתקרנים. נדרשת עזרה וההיענות שוב רבה. פתאום יש נדנדה וכבר יש מתנדנדים ומתנדנדות.
סיפור קצר המכיל בתוכו סיפורים רבים שאת חלקם לא נוכל לראות/להרגיש. על הגלוי לעין סיפרתי (למדו: לתכנן, לחשב, למדוד, לעבוד עם מסור מקצועי ומשוכלל, לצבוע, להרכיב, לעבוד בצוות, לבקש עזרה, על כוחה של התמדה וסביר שהחמצתי עוד כמה למידות משמעותיות). ולצד זה, כל השיחות שנרקמו להן במהלך העבודה המשותפת ומה שעוררו בקרב מי שחלקו בהן. תחושות שהתעוררו כשקראו דווקא לתלמידה מסוימת לעזור בצביעת חלק מסוים מאחר שהתגלה שהיא המוכשרת ביותר לדבר, התחושה של מי שיזם משהו ולאחר מספר חודשים ראה איך רעיון הופך למשהו מוחשי. צעדים "קטנים" שיוצרים בסיס טוב לצעדים נוספים בהמשך.
ככה לומדים בסאדברי.
Comentários